מושב יעד

שלום כולם,

הנה מסמך נחמד שקיבלתי מאליהו: "כדי להעיר אולי את השמים השחורים, אני ממחזר ברכה ישנה"

 שימו 💜

פרסום בערוץ "דוא'ל הגיל" מגיע כמייל אישי לכל מנויי הערוץ, שהם רוב חברי ותושבי יעד שעברו גיל 60.

 כל אחד יכול לשלוח מייל בתפוצת דוא'ל הגיל. פשוט - לשלוח מייל לכתובת  yaad.now_hagil@summday.co.il

(להבדיל מקבוצת "הודעות הגיל" השמורה להודעות בלבד על פעילות ועדת הגיל . קישור להצטרפות https://chat.whatsapp.com/IP65AT61ZgTB3vYXqnkhLg)

ברכה ליום העצמאות 2019 / אליהו שטרן

כוננות חג הפסח עברה עלי השנה בהצלחה מזהירה. רק זוגתי ואני השתתפנו בסדר, קריאת ההגדה הייתה קצרה להפליא, ואילו באכילת קניידלך הקפדנו על קוצו של יוד. מיד אחרי הפסח נכנסתי כמדי שנה לכוננות יום עצמאות. השנה, כשהוזעקתי אל הדגל, הבחנתי בשני שינויים. אל ג'יניג'ית, שעד כמה שזכרוני אינו מטעה אותי הייתה עד כה המזעיקה היחידה, נוספה גם הלן, מה שהפך את העניין לרציני וחמור, קריאה לדגל שאי אפשר להתחמק ממנה בטענות קלות משקל, כגון  "קיבלתי התקף לב" ,"כל הנכדים אצלנו", או "טרם התאוששתי מהבחירות". שינוי נוסף היה לא פחות נכבד ואולי ניכרה בו כבר ידה של הלן. במקום לקרוא את הברכה המסורתית, כמו כל ששנה, התבקשתי יחד עם שותפי לגורל, להמציא הגיגים.

שינוי זה דווקא תואם את המזג הספרותי שלי, הלא כבר לפני שנות דור כששאלו אותי אם אהיה מוכן לנהוג במשאית של המושב להסיע את התוצרת התעשייתית המתוכננת של יעד (מקרמה, זוכרים?) עניתי שאני מבקש לשמש כהוגה הדעות של היישוב. בשל סיבה זו, מסתכלת עלי מרגלית כבר שנים רבות בעין לא טובה, ולא עוזרים לי חיזוריי הרבים לשנות את דעתה עלי, גם כששתלתי לאחרונה גינת ירק לתפארת, בניסיון להוכיח את שורשיי התקועים עמוק באדמה.

קשה לי לשנות הרגלים, אז אני ממשיך להשתמש בלשון "ברכה" אבל דעו לכן שבאמת אני מתכוון להגיגים.

כאות השתתפות בצערם של חבריי, רובם תומכים מושבעים של השמאל הציוני המוכה, ובראשם מר פינסקי הנכבד, ניסיתי לכתוב ברכה מבלי להזכיר ולוּ פעם אחת את המילה האסורה "ביבי". הדבר לא עלה בידי.

החלטתי ללכת "הפוך על הפוך" ולהשתית את הברכה על פנטזיה פוליטית. תרמה לכך גם זוגתי. כאשר מדי בוקר אני מנסה לשפר את מצב רוחה בתאור מצבן של מדינות נאורות אחרות, תורכיה, ברזיל או הונגריה לדוגמא, היא חוזרת במשפט שכבר הפך אצלה למנטרה: "ומה יהיה אצלנו?".

החלטתי להיענות לאתגר ולהציע עתיד פוליטי שהשחור בו אינו הצבע השולט.

חלק מהבעיה שלנו כאזרחים במדינה יהודית ודמקורטית היא המחשבה המקובעת שכראש ממשלה צריך לשמש פוליטיקאי מנוסה, ואם לא פוליטיקאי אז לפחות גנרל, ואם לא גנרל אז לפחות עיתונאי. אנחנו לא שמים לב שהעולם משתנה, אולי בגלל שאנחנו משועבדים לעיתונות המקומית.

כמי שקורא מדי בוקר את עיתונות העולם וער לרוחות המנשבות מחוץ לשערי נתב"ג, אני יכול לספר לכם שהמחשבה שלכם על מי ראוי לשמש כראש ממשלה בעולם החדש היא ממש פסה. הרכש האחרון בעולם השלטוני הוא הנשיא החדש של ידידתנו במזרח, ממנה היגיעו למדבר המזרח-תיכוני אבות הרעיון הציוני-סוציאליסטי, הלא היא אוקראינה. הכשרתו של נשיא המדינה בחדש היא מילוי תפקיד של נשיא במערכון של הגשש החיוור, או אולי הייתה זו החמישיה הקמרית. באיטליה המעתירה, היפה בארצות אירופה ואחת העשירות שבהן, שולטת כבר שנתיים מפלגת חמשת הכוכבים, מיסודו של ליצן בקרקס. גם למקרון, האינטלקטואל השואף להשיב את צרפת לגדולתה ההיסטורית, עד כה לא בהצלחה יתירה, אין עבר פוליטי ראוי לשמו. תמהני, האם היותו נשוי לאישה מבוגרת ממנו בכמה שנים טובות היא הכשרה מספקת להיות נשיא הרפובליקה?

אחרי שהשהתחררתי מהקבעון המחשבתי על דמותו האפשרית של ראש הממשלה  בישראל, נתתי דעתי על השאלה: מי צריך להרכיב את הממשלה הבאה. כאן בא אלי רעיון מאד מקובל במקומותינו הלא הוא רעיון "מיקור החוץ", או outsourcing  בשפה מובנת יותר.

החיבור בין שני ההגיגים (יש !!) הוליד את הפנטזיה הפוליטית שלי. למה שאת הממשלה הבאה לא ירכיבו החברים הוותיקים של מושב יעד, שאלתי את עצמי, אנשים ישרי דרך ונבונים, שהוכיחו את עצמם בניהול יצירה מחשבתית נועזת ומורכבת אף יותר ממדינה יהודית ודמוקרטית.

ומי אמר שאת המדינה צריך לנהל ראש ממשלה, מה היה רע בוועדות?

עכשיו לא נותר לי אלא להציע את האיוש. כאן החלטתי ללכת על פשרה (מי זה כינה אותי פעם "אליהו פשרה זו"?) - אני אבחר את המזכירות והיא תמנה את שאר הוועדות.

לא אלאה אתכם בפירוט כל השיקולים שהביאו אותי להציע את ההרכב המנצח. את עצמי לא יכולתי להציע, גם אם אני הכי מתאים, כי זה לא היה מתקבל יפה. החשודים המיידיים היו אריק, צביקה, בנגי', דני שילה ואלישע, כל אחד גבר גבר. את שני האחרונים פסלתי מטעמים מובנים, הם לא גרים פה ומרחוק לא אוכל להפעיל עליהם את השפעתי. שלושת האחרים מתויגים אצלי כגנרלים, וגנרלים אני לא רוצה בראש המדינה שלי, מה עוד שבנג'י מתויג אצלי גם כשְׁפּיוֹן וגם כסוכן של מעצמה זרה. הסיפור המרגש שלו על השתלת הכליות והעזרה לרון מנדל, שסיפר לנו לפני כמה ימים במועדון גיל הזהב, מהווה רק סיפור כיסוי למעלליו האמיתיים. האם שמעתי את המילה מאפיה או שזה רק הדימיון שלי עובד שעות נוספות. מסקרן אותי לשמוע איזה סיפורי כיסוי ימציאו לנו אריק וצביקה כדי לחפות על מעלליהם העלומים האמיתיים. אריק יסתתר מן הסתם מאחרי חיבור סיפורים לילדים וצביקה מאחרי חיבור שירים לילדים גדולים.

בסופם של ייסורי נפש קשים נפל הפור על הלן, גי'נג'ית, מרגלית ויעל.  נשים הוכיחו את עצמן כראשות מדינה. אלפי שנות אבולוציה תחת מגפיו של המאצ'ו הכשירו אותן כנראה להשיג את מטרותיהן ללא שפיכות דמים ובלי להגיד כל בוקר אני, אני, אני, אני. גם אם העולם בניהולן של נשים לא יהיה כליל השלמות - תגידו את האמת, מי יותר טוב: ביבי (כמשל) או יעל (כמשל).

לא נותר לנו אלא לחכות למימוש הפנטזיה.  אני מקווה שאיזי לא יפריע.

ניפגש בשמחות.

אליהו