אני קורא כעת את ״מציורי המערות לטלפון החכם״ של יונתן מזרחי. בפרק על המצאת הדפוס הוא מביא משפט של ניל פוטסמן שכתב: ״ואז, מבלי שאיש יחשוד בכך, ברא צורף ממינץ שבגרמניה (כוונתו ליוהאן גוטנברג), בסיוע מכבש יין ישן, את הילדות״. (ההסבר בקיצור שלי : המצאת הדפוס >שינוי עולם העבודה>צורך ברכישת אוריינות קריאה וכתיבה > מאריכים לילדים את הילדות). וכשאני חושב על האמירה שנראית כל כך טריוויאלית אחרי שהיא נשמעת עולה בדעתי (הנלהבת מהספר) שאותו צורף ממינץ גם האריך את רוח הנעורים עמוק לתוך הזיקנה.