גם אני מסכים לחלוטין עם מה שצביקה כתב, והייתי יכול לכתוב את אותם הדברים - לו יכולתי לכתוב כמו צביקה.
בעיני לא האיסורים הם הבעיה אלא עצם החשיבה והתפיסה החברתית שהושלטה על השיח,שבה הפכתי ממישהו שהיה עד כה עצמאי לחלוטין וראה את עצמו כחבר מועיל בחברה - למישהו שאינו יכול לשמור על עצמו ולדאוג לעצמו ושהילדים שלי ואף הנכדים שלי צריכים לדאוג לי. וכל זה תוך בערך חודש.
כרופא, ברורים לי הסיכונים הנוספים שיש בגילי ובמחלות הרקע שאולי יש לי (ואגב, כידוע אלו בחלקן מחלות רקע שניתן להגיע איתן ל 119 - ולמות ממשהו אחר. וגם, עדיין אין מספיק ידע מה ההשלכה של חלק מהמחלות האלו על תמותה מהקורונה). עד כה, כשהייתי כרופא ממליץ למטופל על נקיטת פעולה רפואית מסויימת, או לחליפין המנעות ממנה - הייתי מסביר את התועלות מול הסיכונים, כמיטב יכולתי, ומשאיר לו או לה את ההחלטה. העובדה שהליך כל כך טבעי של קבלת החלטות, לא מתקיימת בנושא הקורונה - מעוררת את החשד שמקבלי ההחלטות מפחדים יותר מהסטטיסטיקה מאשר מפגיעה באזרחים, וכל אחד יחשוב לבד למה לדעתו זה כך. אני מבקש רק שישמרו לי על הזכות הבסיסית שלי להיות מספר בסטטיטיקה, ושיכולו כאן, כמו בכל נושא אחר הזכות האישית שלי לשקול ולהחליט לגבי הסיכונים האישיים שלי.
עוד שתי הערות: 1. ראיתי את ההמלצות של הוועדה של השרה גמליאל (שבמשך חודש שלם, וכל ההתרחשויות סביב בתי האבות, ויתר האוכלוסיה עליה היא מופקדת - חפשתי את קולה לשווא), ואני יכול להרגיע מנקודת מבטו של רופא משפחה שיהיה מופקד על הנפקת אישורים אלו - אלו המלצות לא ישימות לחלוטין ובפורום פחות מכובד - הייתי מגדיר אותן במילים יותר קשות.
2. במקביל, מתנהל דיון סוער על ההמלצות של נייר עמדה שהוגש ע״י פורומים שעוסקים באתיקה (לדאבוני גם לשכת האתיקה של ההסתדרות הרפואית), לתיעדוף של מטופלים בגישה לטפול נשימתי תומך בקורונה בעת מחסור. ההמלצות אינן מקובלות על קבוצות גדולות בקרב הרופאים, בין היתר גם בשל העובדה שהיא משתמשת בנכות פיסית כפקטור (שלילי) לתיעדוף. אישית, ואני אסיים בכך, היתה לי הזכות להיות לתקופה מטפל סיעודי לנכה 100 אחוז, שהיה בעיני אחד האנשים הדגולים והראויים ביותר
שפגשתי בחיי.
עמיקם
