דיפדפתי הבוקר בזכרונות של אבי (דב ברסלר ז"ל) נתקלתי בפיסקה שכתב שאף פעם לא שמתי לב אליה -העתקתי את הדברים ללא כל שינוי והוספתי רק שלוש הערות להבהרה בסוגריים:
"האוניה הבריטית האחרונה שעזבה את הנמל (מדובר 14 למאי, 1948 ג.ב) , אנית נוסעים עמוסה בשארית אנשי הממשל האחרונים של השלטון הבריטי, כולל שוטרים מהמשטרה הבריטית, כשהנתב שלה הוא הבריטי האחרון שעושה את עבודתו האחרונה בנמל שעזב אותה.
עזרתי לו בתמרון האוניה מהרציף (אבי היה באותה עת הקפטן של גוררת הנמל ג.ב) אל פתח הנמל, וכשהוא במצב של פיתוח מהירות ליציאה ממנו, צפרתי שלש צפירות ארוכות באמצעות הסירנה של הגוררת, אות "שלום" בין - לאומי בין כלי שייט. ותוך כדי תשובתו בשלוש צפירות מצידו כאות תשובה לברכתי, קרתה תקלה למנועי האוניה וזו נשארה תקועה לרוחבו של פתח הנמל. תגובתי הייתה מהירה למצב שכזה, תמרנתי את חרטום הגוררת לאמצעיתה של האוניה, וכשיצרתי מגע, דחפתי אותה אל מחוץ לנמל שם היא השליכה עוגן למספר שעות עד שתיקנה את התקלה.
כך ללא כחל וסרק, אני יכול לומר שזה הייתי אני (הדגשה במקור ג.ב) שדחף פיזית את אחרוני הנציגים של השלטון הבריטי בפלשתינה (א"י) אל מחוץ לגבולותיה".
